בצלאל שץ – רטרוספקטיבה 2006

התערוכה השניה בסדרת התערוכות לבית שץ, לרגל 100 שנים לאמנות בישראל.

תערוכה ראשונה בה מוצג מבט מקיף על כלל עבודתו הרב-גונית של שץ – (1912- 1978) הבן, כצייר פיגורטיבי ומופשט, כאמן נחושת, כמעצב גראפי, כאומן דקורטיבי ועוד. כמאתיים יצירות יאכלסו את מרבית אולמות בית האמנים על-מנת להחזיר לתשומת הלב הציבורית אמן חשוב, שהשפעתו על התפתחות האמנות הישראלית הייתה מרובה. בצלאל שץ זכה בשנות הארבעים לתהילה בארה”ב, ולאחר מכן, תרם תרומה חשובה לפיתוח הקישוט הישראלי.

מתוך המונוגרפיה שכתב האוצר גדעון עפרת: “האיש, שהיה אהוד על רבים וטובים לא נחשב לאמן מהולל, בטח לא בחוגים המובילים את האוונגרד הישראלי. ואפילו אמן דחוי הוא לא היה. בצלאל שץ הסתגר מפני העולם והתכנס בתוככי עצמו. ….נראה כי בצלאל שץ העדיף לבנות לעצמו עולם יצירה אוטונומי וכך לפטור את עצמו ממאבקים מתישים על כבוד והכרה אמנותיים. ….הוא נמנע מהתבטאויות אינטלקטואליות, לא פרסם בחייו ולא הותיר אחריו שום טקסט רעיוני. הוא היה איש עשייה אמן ואומן במובן הבסיסי ביותר…..ברובד פעילותו כמעצב דקורטיבי השלים בצלאל שץ את התערותו בתרבות המקום, ממנה ניתק עצמו, את עיקר ציורו המופשט, ינק ממקורות פרימיטיביסטיים…….יצירתו קיימת באוספים פרטיים ומוזיאליים (בישראל ובעיקר בארה”ב) על קירות מוסדות ציבור, שעריהם ועוד. בשורה אחת עם ציורי משה פרופס, אברהם אופק, צבי גלי, משה טמיר ואחרים, ממתינה ל”ארכיאולוגיים” של התרבות הישראלית ול”רסטורטורים”. הטקסט והתערוכה הם רק “חפירת הצלה”……..”

התערוכה תוצג על פני 2 קומות התערוכות בבית האמנים, ותלווה בספר.