בצלאל גרסה ב

עבודותיו של אריק בוקובזה נרקחות מתוך היצירות והחומרים ההיסטוריים שאפיינו את שדה האמנות הישראלי בתקופת בצלאל של בוריס שץ. התערוכה מוסרת את דיוקנם הביוגראפי והבדיוני של שישה אמנים מזרחיים: יעקב מזרחי, חיים מחבוב, חביב ששון, יהודה נחמיאס, דוד סרי, ורחמים עזרא, אשר למדו ויצרו ב”בצלאל בית-מדרש למלאכות- אמנות” עד שנות ה-30. בוקובזה מבצע חקירה היסטורית חזותית – אסתטית המבקשת לגאול מתהום הנשייה האוריינטליסטי את המוטיב המזרחי האוטנטי ולמקמו בתוך האסתטיקה הבצלאלית שנזקפה רובה ככולה לזכות האמנים האירופיים.

בפורטרטים המוצגים, מחיה מכחולו של בוקובזה את קבוצת האמנים הנשכחת, לצד כל פורטרט מופיעה רפרודוקציה מטופלת של עבודות מקוריות שיצר אותו האמן. בוקובזה אינו מצטט את האסכולה הבצלאלית, אלא פועל מתוך הפרדיגמה שיצרה, מתוך המודוס הצורני שהתפתח על ברכי האוריינטליזם של הרומנטיקה האירופית. המוטיבים הבצלאליים נוצקים לתוך תבנית עכשווית, המנכיחה גרוטסקות ובדיות לצד גרעין אמת וביקורת פוליטית.

לתוך מערכת זו נוספות שתי מערכות האחת מעין דיוקן של בוקובזה עצמו ברוח האוריינטליזם הבצלאלי ו”חנות המזכרות” המשחזרת את הפרקטיקה המסחרית של בצלאל במעין חנות לממכר סחורות המתייחסות – מהתלות במוצרים המקוריים שהונפקו בבצלאל.

חלקיה השונים של התערוכה שזורים כולם בחוט הבצלאלי הזוכה לאינטרפטציה רפלקסיבית ייחודית דרך פרשנותו האסתטית של בוקובזה.
* הטקסט מבוסס על מאמרן של קציעה אלון ודליה מרקוביץ המלווה את הקטלוג

בצלאל גרסה ב’
אליהו אריק בוקובזה
דליה מרקוביץ, קציעה אלון
בוקובזה התחקה אחר שישה אמנים מזרחים, אשר למדו ויצרו ב”בצלאל בית-מדרש למלאכות- אמנות”, משנת 1906 ועד שנות ה – 30. התערוכה מוסרת את דיוקנם הביוגרפי והבדיוני של יעקב מזרחי, חיים מחבוב, חביב ששון, יהודה נחמיאס, דוד סרי ורחמים עזרא. לצד כל אחד מהפורטרטים מופיעה גם רפרודוקציה מטופלת של עבודות מקוריות שיצר האמן. דימויָים של האמנים, כפי שזה נשקף מדיוקנם המצויר, נשען על תרכובת של מוטיבים: אוריינטליזם מוגחך, קרעי ביוגרפיה ומידע היסטורי משמשים ביצירות בערבוביה. עבודותיו של בוקובזה מנכיחות בו זמנית גרוטסקות ובדיות לצד גרעין של אמת וביקורת פוליטית. ה”פופ ארט” העליז בו נעטפות היצירות הבצלאליות המקוריות, מאופיין בציטוטים, קולאז’ים, סימולקרות וטשטוש גבולות. אך אין לטעות בקרנבליות ובמשחקיות. שלושת הצלעות של המוסד הבצלאלי: הדמויות הממשיות שאכלסו את המוסד, האסתטיקה האוריינטלית, ומכירת המזכרות, זוכות לאינטרפטציה רפלקסיבית ייחודית דרך פרשנותו האסתטית של בוקובזה. כאמן מזרחי עכשווי, מציע בוקובזה קריאה ייחודית של כור ההיתוך הראשוני ממנו בקעה האמנות הישראלית. קריאה פוסטקולוניאלית זו מכילה בו-זמנית מרכיבים נוסטלגיים ומרכיבים ביקורתיים. ככזו, היא מאפשרת חשיבה מחודשת על המורשת הבצלאלית, ואף מציעה לה קיום מסוג חדש