ליאם שמבון, מראה הצבה בתערוכה. צילום: דניאל חנוך
ארבע שמשות | תערוכה בסדרת נדבך 24
ליאם שמבון
24 מעילים שחורים חדשים תלויים על קולבים. אנו נושאים את עינינו אליהם. בהיותנו צרכנים מנוסים, שתורגלו במיטב הקניונים בעולם, אנו מבינים מיד מה עלינו לעשות. אנו ניגשים אל המתלה, מרחרחים את ריחו של החדש, מתחככים בקדושה.
בליבו של מקדש הקפיטל מוצא ליאם שמבון מקלט. כאילו נקלע למדינה שבה הוחרבה התרבות, שבה נאסרה הקרנת סרטים, הצפין האמן את מסריו בתוך בטנתם הרכה של מעילי מאבטחים. שם תפר וערך 24 פריימים משני מקורות: כתוביות של דיאלוג נזירי בסרטו של אינגמר ברגמן, החותם השביעי, ודימויים של סוס דוהר ממאגר וידיאו מסחרי. רגע קצר זה מתיך חזון אפוקליפטי דתי-אקזיסטנציאלי אל תוך עולם דימויים, המרודד עד כדי אובדן משמעות. האביר בסרטו של ברגמן נמצא בדרכו הביתה לאחר שנים של לחימה במסעות הצלב, רוכב על סוס דרך ארץ שמגפה הכריעה אותה, ומהרהר על טיבו של המוות. הסוס ממצמץ בעיניו, עוצם, פוקח ושוב עוצם.
בדיאלוג הנבחר, האביר, שכבר ראה את כל צורות המוות, עייף ומשועמם אפילו מעצמו. מתוך שעמום קיומי זה מנסה שמבון להחיות את הפֶטיש של הסחורה כמסך בוהק, מגן אחרון מפני חוסר המשמעות של החיים בחברה, שהתמכרה לספקטקל המוות.
מבעד לשורת המעילים ניבטים שני אריות כסופים, התלויים על שרשרת, מתערסלים ברוח חשמלית, מהפנטים אותנו אל תוך הרכישה הבאה. גם כאן מערבל שמבון את הדתי עם הסחורתי, את האופנתי עם המיתי. משאגתם של שני האריות הקשורים – נצרים למלכות יהודה, סמלי כוח, אם כי קטנים מאוד – נותר רק קול איוושת המאוורר.
ההיגיון המרחבי המנחה את שמבון הוא היגיון הסידור של חנויות, המשולב בלקחים מפיסול מינימליסטי, שניהם הופיעו בשיא כוחה של הדמוקרטיה המערבית הליברלית: זוויות ישרות, שכפול ויומרה לטוהר. היגיון סידור זה אינו מצליח לכבוש את ההיגיון הפנימי של האובייקטים. הכוח המיתי החייתי של האריה השואג ושל הסוס הדוהר חזקים ממנו.
הלל רומן