אקונומיקה | תערוכה בסדרת נדבך

ניקיון יסודי של הבית, לנקות עד יסודות הבית: שטיחים מתגלגלים, רהיטים וחפצים נערמים האחד על גבי השני, מפנים משטחי קיר ורצפה לקרצוף ושטיפה. האקונומיקה השוטפת את הכל, מאכלת ומעכלת כל שריד של התרחשות קודמת, מנקה ומבריקה, ממלאה את האויר בריח אמוניה. בתערוכתה “אקונומיקה” יוצרת דגנית בן אדמון מרחב מבהיק מניקיון, סטרילי כמעט, כמו זה של בית סבתה. תוך שהוא נשען על הקשבה לעבר, מצטמצם המרחב הביתי אל מרחב המסדרון, שבו מוצבים תצלומים לצד אובייקטים פיסוליים – מולבנים ברובם, כמו נשטפו באקונומיקה: עציצי צמחים מטפסים ו/או טורפים, שטיח, פסטלות (הדומים מרוקאיים) לישיבה או ספה בחצר, עטלף ונחשים. מערך היוצר מרחב ביתי מלנכולי ומעורער, שבו הניקיון האובססיבי ובוהק הרצפה הממורקת לא מצליחים להסוות או לעמעם פחדים ורגעים מוקפאים ורדופים, שתוקים. כמו בעבודותיה הפיסוליות הקודמות, בהן ערערה על הפרטי והביתי ועימתה את התקני עם החולה והמוחלש, גם כאן ממשיכה בן-אדמון את הדיאלוג שלה עם העבר. תחת הפסדה המצוחצחת היא מנסה לחזור אל מה שקיים מתחת – לפני הניקיון ואחריו, תחת יסודות הבית – לחלץ את אותו פונקטום מכונן, אותה דקירה או טראומה שאינה ניתנת למילול או להבנה רציונאלית.