איבן עזרא פינת דון קיחוטה/חואן

פנורמה, אנטי-פנאופטיקון ומחיקון

עבודותיו של אילן איטח הן פנורמות ציוריות, השזורות במספר ממדי מבט ותודעה. לב עטוף במלח היא פנורמה ממשית, הגותית: עשר תמונות (tableaux) על מגילת בד אחת, המציגה עלילה מטאפיזית אסוציאטיבית ארוכה של אישים, אירועים, מקומות וזמנים מעולמו הייחודי של הצייר. אִבן עזרא, לאונרד כהן, הרמן הסה וסנצ'ו פנסה נארגים במקומות כמו גרנדה ושוק מחנה יהודה ובמוטיבים כגון מסע רוחני, אהבה ומוות, בהֶעלם אחד. עבודה זו היא לב הפנורמות האחרות, המרחיבות אותה לארבע רוחות התפיסה. מפגש עם שמאן וללא כותרת, הפונות אליה, מתכתבות עימה באופן ישיר כהצעות לפרשנות ולעומק רוחני, והופכות את התערוכה כמכלול לפנורמה רעיונית, הסובבת שלוש מאות ושישים מעלות, כסחרחרת נטולת התחלה וסוף. כל אחת מן העבודות יכולה לעמוד בפני עצמה, אך הן חוברו בדעת האמן, ויחדיו מהוות פנורמה רב-ממדית, קונספטואלית, אוטוביוגרפית, היסטורית, תרבותית ורגשית. פנורמת-העל נוצרת בין המבט הפנורמי המנטלי של היוצר לבין מבטו הפנורמי, המנטלי והתרבותי של הצופה, המרחיב את תחום המבט הפנורמי של הציור.

פנורמות הן ייצוגים נשלטים של נוף ושל מרחב. איטח מעתיק ייצוגים אלה לקטגוריות חלל של הנפש, כמקובל בתיאוריות עכשוויות של פסיכולוגיה חברתית. אך בעוד המבט הפנורמי, החברתי והלא מודע נועד למפות אנשים ודברים לצורך שליטה ביחסי כוח, מידור וסיווג, בדומה לפנאופטיקון, הרי המבט של איטח מבקש להפנות את הפנורמה המנטלית אל הפן המשתף והמחבר שבה. הרחבת תחום המבט כאן היא הרחבת תחום המאבק ויכולת שיתוף המבטים הנוצרים בין שני צופים אל מול המבט הפנורמי הרב-ממדי שמציע היוצר. הפנורמה ההומנית אינה הפנאופטיקון האימפריאלי, אלא שדה המבט האנושי, המתרחב ומתעבר בממדי מרחבים שונים ודינמיים של האחר, שואף אל המטאפיזי ואל המופלא שמעבר. הפנאופטיקון הוא בית סוהר; הפנורמה ההומנית היא העולם, הנפתח לאין קץ; היא לא רק תשוקה לראות הכול, אלא לראות במבט אחד חובק, תרתי משמע, על אף הכאב והצער הכרוך בה.

אלברט סויסה