אילן גורן, ללא כותרת, 2006, אבן בזלת ואבן גיר
אבני – סִקּוּל
אילן גורן
3 במאי — 7 ביוני, 2008
אבני הבזלת המרכיבות את תערוכת הפיסול הנוכחית של אילן גורן – הן אבני סיקול אותן ליקט גורן בקפידה מפאתי שדה חקלאי בגליל התחתון. בתערוכה זו משמשת אבן הבזלת את אילן גורן כמצע גולמי-בראשיתי, עליו משתלב מעשה הבריאה של הטבע במעשה ידי האדם המבקש לחלץ את האבן מהאנונימיות ולהעניק לה זהות חדשה. בתערוכתו מבצע גורן מעין חיבור בין העבר הקדום להווה, תוך הקפדה לשמר את טביעת “ידו” של הטבע. גורן מייצר בתוכן סימני חיות, מעין רמיזות לנרטיבים סמויים ולסימבוליקה מעודנת המתגבשת ביד מכוונת ורגישה.
אודות התערוכה – אבני-סקול
…
חֲשׁוּכִים, בְּאֵין בְּרֵרָה,
יָכוֹל הַכֹּל לְהַתְחִיל בָּאֶבֶן,
הַחֹמֶר הַמָּצוּי וְהַסְּבִיבָה.
אֲשֶׁר הָרָה רַק אֶת עַצְמוֹ
‘מַבְחִין בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה’
תּוֹבֵעַ מֵאִתָּנוּ קֶשֶׁב
גַם לָעִקֶּשֶׁת בִּמְצוּקוֹתָיו.
מתוך “Wessex”, נתן זך, צפונית מזרחית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1979
תערוכתו הנוכחית של אילן גורן מציגה אבני בזלת קטנות ממדים, אבני-סִקּוּל אותן ליקט גורן בקפידה ובמשך שנים מפאתי שדה חקלאי בגליל התחתון. אבני הבזלת – סלעי יסוד מאגמתיים, הנפלטים החוצה מתוך בטן האדמה ומתגבשים על פני השטח, אבנים כהות וקשות אלו, בלתי חדירות באחידותן, מסוגרות בתוך עצמן, מונומנטאליות וכוחניות, הן אחד מחומרי הגלם הרווחים ביותר לפסלי הנצחה. אילן גורן משתמש באבנים אלו כמצע גולמי- בראשיתי, עליו משתלבים מעשה הבריאה של הטבע במעשה הפָּסַל המבקש לחלץ את האבן מהאנונימיות ולהעניק לה זהות חדשה. האבנים נבחרו בשל פוטנציאל ההבעה שהיה טמון בהן, ונאספו אל הסטודיו שלו במהלך חודשי הקיץ. עם הזמן, כמו במעין מעבדת ניסוי, מזמינות אותו האבנים להוסיף אליהן ולשלב בהן חומרים נוספים, המנתקים אותן מהקשרן המונומנטלי, המקובע והסדור, ויוצקים לתוכן נוכחות אינטימית יותר, כמעין ביטוי פרטי ומופנם של דבר מה הטמון בצורתה של האבן עצמה. נוכחות אינטימית זו כמו מבטלת את המציאות החומרית הראשונית של האבן שהוקאה מבטן האדמה, הועברה לתפקיד כמסמנת גבול והופקעה מחדש בידיו של גורן מהקשרה למקום או לזמן ממשי כלשהו, זו שחזרה להיות מצע גשמי נטול מימד אשלייתי.
באמצעות שילוב בין מוטיבים גיאומטריים מינימליסטיים לבין הצורות והמרקמים הטבעיים של האבן מנסה גורן לרכך את התדמית הנוקשה של אבן הבזלת, כמעין היפוך לפעולתו הקלאסית של הפסל החוצב/חושף את הצורה הטמונה באבן. גורן לעומת זאת, בפעולות החציבה וההוספה המעבדות את צורתה הטהורה של האבן, כמו מגמיש אותה ויוצר בה סימני חיים המעניקים לפסליו מימד היסטורי.
כך לאבן אחת נוסף קו תפר מדמם, הנדמה כתופר בה תפרי ניתוח המחברים בין פנים לחוץ, כמו שומרים באבן חומר פנימי שאחרת ישפך מתוכה. אבן אחרת עטופה ברשת כמעין מלכודת אדומה. ואילו באחרת שולבה אבן גיר טחונה בתוך האבן הכהה תוך שהיא מדגישה את החלוקה הראשונית, השחור והלבן, החיוב והשלילה, המקבלים ביטוי בעבודת הפסל. חלק מן האבנים העגולות וקטנות הממדים נדמות לאבני מזבח, נושאות עמן אסוציאציות למציאות של העלאת קורבנות תמידית. ברוב הפסלים מתגלמת קוטביות בין החומרים השונים, בין רכות לקשיחות, בין סטטיות לתנועה.
כלל הפעולות הללו מתגבשות לסיפורים קצרים, רמיזות לנרטיבים סמויים ולסימבוליקה מעודנת המתגבשת ביד מכוונת. נדמה כי גורן אינו שואף אל הקבוע והנצחי, הוא מבטל את מימד ההנצחה המאפיין את השימוש באבני הבזלת לטובת ביטוי חזותי לאסתטיקה טהרנית, פרטית ופנימית, נטולת מימד הנצחה ציבורי.