סתיו רוזנטל, תחושה של זיכרון, 2021, קרמיקה עם גלזורה. צילום: רון שלף
דו"ח תקופתי – הכלי המלא
סתיו רוזנטל
אוצרת: מיה מוצ׳בסקי פרנס
6 ביוני — 8 באוגוסט, 2026
בתערוכת היחיד הראשונה שלה מציגה סתיו רוזנטל סדרת כדים קרמיים מעוטרים, שאותם יצרה במשך שנתיים (2021-23). הסדרה נפרסת כיומן של חוויות, זיכרונות ורגשות מעובדים, המתעדים פרק זמן זה בחייה.
עבור רוזנטל הרישום היה מאז ומתמיד כלי ביטוי מרכזי ברגעים שבהם "החיים גדולים מכדי להכיל אותם", כדבריה. רישומים, שהצטברו בספרי הסקיצות שלה לאורך השנים, מצאו את דרכם, בעקבות משבר אישי, דווקא אל החומר הנגיש והמוכר לה ממסגרות עבר, כעין חזרה הביתה. כמו חומר הגלם, כך גם הכד עצמו, כאובייקט וכדימוי, הוא עבורה בית, כלי קיבול, המכיל טפח מעולמה – הפנימי והחיצוני, האמיתי והמדומיין כאחת. דמויות נשיות, חפצי יומיום, בעלי חיים, אירועים משפחתיים, מבני קיבוץ ונופי עמק הירדן, שם גדלה ושם היא מתגוררת גם היום, על עצי הבננה והתמר – כל אלו נשקפים מן הכדים שלה ומרכיבים יחדיו נרטיב אישי שלם, שבד בבד מצליח לגעת גם בהקשר קולקטיבי אנושי רחב.
רוזנטל מגיעה למדיום הקרמי ללא רקע פורמלי בתחום זה, וניגשת אליו ביד רעננה וברוח אינטואיטיבית-ניסיונית, שלעיתים מאתגרת מוסכמות של עבודה "נכונה". גופי הכדים שלה, שאותם היא בונה ידנית בטכניקת החוליות המסורתית, מעובדים בגולמיות מדויקת, ופני השטח שלהם מטופלים בצבעוניות עשירה ומרובדת.
הכד, שמבנהו הנפחי-סיבובי טבוע בעצם מהותו, מזמן לרוזנטל אפשרויות פעולה, שאינן זמינות במשטח הדו-ממדי של הנייר או של הבד. בראש ובראשונה הוא מייצר מרחב רציף, שלאורכו היא מגוללת עלילות, שאין להן לא התחלה ולא סוף. ניתן לחוות כל כד כנרטיב נפרד, אך המפגש הנוצר בין הכדים, המוצבים בסמיכות בחלל הגלריה, מאפשר לכל צופה ליצור צירופים עלילתיים משל עצמו.ה. התערוכה מציעה מרחב סיפורי פתוח, המזמין את הצופה להתקרב, להתבונן, להקיף ולגלות אותו בהדרגה תוך כדי תנועה.
מיה מוצ'בסקי פרנס
