פרחי הרע

קוֹרֵא שוֹחֵר שָׁלוֹם, פִקֵחַ וְיָקָר.
אִישׁ-חֶסֶד בַּר לֵבָב, צָנוּעַ לְהַלֵּל –
הַשְלֵך נָא אֶת סִפְרִי הַמַּר וְהַהוֹלֵל:
כֻלּוֹ אוֹמֵר קַדְרוּת, פָּרוּעַ וּמֻופְקָר.

שלושה טריפטיכונים המוצבים במרכז תערוכתה של מירי אור, מזמנים לצופה תחושת הפתעה: אלו הן פנורמות פרחוניות וצבעוניות בגווני כחול-טורקיז, אדום-ארגמן, ורוד, ירוק ואפור, המשובצים במעין הצללות שחורות. האסוציאציות העולות מהמפגש הראשוני עם ציורים גדולי ממדים אלו הנן של שדות פרחים על רקעי שמים או מים ולחליפין טפט קיר תמים למראה. חזות ראשונית המרמזת על טקטיקה כפולת פנים המאפיינת את יצירתה של אור. במבט שני ושלישי מתפענחות העבודות באור חדש ומעוררות תחושות של אי נוחות: בדימויים הצמחיים יש דמיון לאברי מין נשיים, תיאורם הוא בשרני ועל גבול הגרוטסקי, הצבעוניות החיה והמתקתקה מקבלת לפתע גם אופי ארסי וההצללות מסתברות כצלליות מאיימות של עורבים. כמו כן מעלות העבודות הקשרים לפרקים בתולדות האמנות, כגון חבצלות המים של מאנה והסימבוליקה הארוטית בציורי הפרחים של גו’רגיה אוקיף.

מהלך דיאלקטי זה של אור מקבל משנה תוקף בכותרת ‘פרחי הרע’ (Les fleurs du mal) המלווה את תערוכתה. מקורו של מטבע הלשון בכותרת ספר שיריו המפורסם של שארל בודלר, שראה אור לראשונה במחצית הראשונה של המאה ה- 19. ב”פרחי הרע” נתן בודלר ביטוי לתחושותיו כלפי החברה המנוונת והחומרנית שסביבו, אך גם לנפשו המיוסרת ולתחושות של שניות שחווה בחייו. זו תוארה על ידו בעדות אוטוביוגרפית: “עוד בהיותי ילד חשתי בתוך לבי בשני רגשות מנוגדים, זוועת החיים והאקסטזה של החיים”. בפנייתה של אור לשירה של בודלר ניתן לראות, אם כן, משום הצהרה החורגת מהדימויים המיידיים המופיעים ביצירתה.

בשנתיים האחרונות מופיעים בעבודותיה גידולים צמחיים, לרוב בהקשרים טורדים: הצבעים השולטים בהם הם אדום ושחור – המעוררים תחושה של בשר חשוף או פצוע ולחליפין חורבן, כליה או אבל; סגנונם הוא אקספרסיבי ורווי חומר והם מעוותים ויוצאים מכלל פרופורציה.ייצוגים אלה מתגלים גם הם כתעתוע מוליך שולל שיש בו דיכוטומיה של ההרמוני, היפה והנשגב ושל הבזוי, המעוות והפגום.
ב’פרחי הרע’ של אור יש לראות פרק נוסף במהלך הציורי המתמשך שלה. ציור המתפקד כאספקלריה של מאורעות שמקורם במציאות חיינו ובה בעת מייצג עולם פנימי, אינטנסיבי וחסר מנוח.

יניב שפירא

שארל בודלר, “מוטו לספר פסול”, פרחי הרע, תרגם: דורי מנור, הקיבוץ המאוחד, 1997, עמ’ 82.
שמעון זנדבנק, “בודלר בחדרו הכפול”, שם, עמ’ 87.