:Oסםo0oםסO: | תערוכה בסדרת נדבך 18

מרחב היצירה של כרמל מיכאלי הוא זמן הווה. עבודותיה ניזונות ממנו ומזינות אותו בחזרה. הן לוקחות בחשבון מרחב דיפוזי, בו קורסים הקירות המפרידים בין מרכז ושוליים, היררכיות היסטוריות, מרחבים גאוגרפיים כמו מרחבים תרבותיים; זמן הווה, בו כל פעולה גוררת אחריה תגובה שוות ערך למקור, הקוראת אותה מחדש וממצבת אותה בנקודת ציון שונה במרחב. זמן הנסמך על מבט שני, על המעבר של הקיים והמוכר אל פלטפורמות חדשות המטעינות אותו במבט אחר. Sci-fi פוגש New Age על גג דירה ביפו, ישראל.

נתן אלתרמן, אלקטרו, Fashion, Witch House, ריקודי עם, Subculture, אור דמדומים, שוליים ויצרים; אלה מייצרים את מרחב התערוכה בו מוזמן הצופה לשוטט.

פס הקול המלווה את התערוכה הוא לחן, עיבוד וביצוע מקוריים של האמנית לשירו של נתן אלתרמן “שיר משמר”. הקלאסיקה המקומית, מאבני הבניין של התרבות הארץ-ישראלית הופכת תחת העיבוד המחודש לכמעט בלתי ניתנת לזיהוי, להד עמום ומרוחק של מקום מדומיין. העיבוד מרובד באפקטים דיגיטליים, קולה של מיכאלי מתעוות, מופיע ונמוג תחת החזות העוצמתית של המניפולציה האלקטרונית.

בחלל התערוכה, מוצגים שני סרטי וידאו המתארים שתי סצנות מקבילות: על גג דירת סטודנטים יפואית, באור הדמדומים, ניצבת במעגל קבוצה של נשים צעירות חשופות חזה, עטויות הינומות צבעוניות ואיפור פסיכדלי, מבצעות תרגילי יוגה על פי הוראות המדריכה. במרכז, ניצבת האמנית הפרפורמרית ומבצעת בליווי מחשב את שירו של אלתרמן. בתוך הבית, לצלילי אותו פסקול, קבוצה של גברים צעירים אוחזים ידיים ונעים במעגל בהתאם להוראות המדריכה לריקודי עם. כל אחד מהרוקדים, עוטה דמות בה הופיע במסגרת עבודתו האמנותית או במסגרת עבודת אמנות של אמן אחר. כל המשתתפים בשתי עבודות הווידאו הם אמנים השותפים בשיח האמנות הפלסטית המקומי.

העבודות מבטאות אמונה חזקה בכוחו של הדימוי אם הוויזואלי ואם האודיאלי, וביכולתו לייצר מניפולציה אסתטית אפקטיבית. הן שואלות שאלות על המרקם התרבותי הגלובלי, על מקומו של המקומי, על פוליטיקה חברתית ועל מודלים של יופי, כוח וחולשה.