תערוכה בסדרת נדבך 13

תערוכה מס’ 8 בסדרת נדבך 13

• יעלה אבנר מציגה פסלי ויטראג’ המחברים זכוכיות וחלקי פחיות “רד בול” לצד גומי תעשייתי וצמיג אופניים. בהתאם, מושג ה”מפגש” מרחף מעל התערוכה – מפגש בין חומרים, ומפגש בין תקופות באמנות. ואכן התערוכה משלבת בין הדאדא, הארט נובו והפופ ארט, מגמות הנפגשות בתערוכה זו, דרך פרשנותה האישית של יעלה.
• ציוריה של עינב רז עוסקים בהתמכרויות היומיומיות לרעלים אשר אופן ארגונם וחשיפתם הציבורית, הוא המושך את העין.
עינב עוסקת ביופי החבוי תחת הדגם החוזר על עצמו ומעניקה לדגם זה, תרגום ומשמעות. היא מסתמכת על דימויים מוכרים, העוברים דרך פילטר העיטור, המשחרר את הדימוי, מנקה ומשנה אותו כך שהמוצגים הופכים למארג של יופי זוהר ומפתה בפני עצמו. ותוך כך, מעניקה עינב הסבר לצורך הזיהום העצמי תחת אצטלת התמכרות כזו או אחרת.

עליה לשמים הפיסול של יעלה אבנר והציור של עינב רז הן עבודות שכתלים ירושלמיים משתוקקים לסוס שייקשר אליהם בתום מסע לילי. עוד לפני שהדיאגנוזה תגיע למנכ’ל הקופה אנחנו מבינים שמדובר במחלה של כולנו התמכרות וכאב. בציורים של עינב רז נשאר מעט זמן לחדד את המראה המנצ’יס במצוקה מתקשים לעזוב את המתקן היישר לתוך הגרון המתגלגל סוטול של אמצע לילה ,מקרר מלא ונוטף קור.
המבט מוותר על חיץ. קופסת הפרספקס מטלפנת לדמיין הרסט- גלולה לכל טרדה ומחלה הרוקחת שלו ממהרת לאסוף את דובון ננס “over the hedge” – שניהם ירדו הלילה על הוופלים.
אצל הפסלים של יעלה אבנר התותחים מתים מצחוק, עומדים על אופק הכאב האור עומד מלכת ,והכאב- רגע לפני שנשאב למסה שחורה אינסופית מתנדנד ושולח סימן, הופך את מציאותו הגולמית ומרכיב עצמו מחדש לקתדרלה זרועות ארוכות מאיימות בלפיתתן המיתית, מזמינות חברים וותיקים קרלוס קסטנדה מביא איתו פאואר ריינג’ר קטן. מסע האימים הזה המסתיים בסיגריה שאחרי, משאיר טעם טוב של עידון ונחת.
צביקה קנטור, אוצר