אהרן בצלאל, אבולוציה, 1975, כסף
אהרן בצלאל: שישים שנות יצירה
אהרן בצלאל
אוצר: סורין הלר
5 בפברואר — 12 בפברואר, 2011
תערוכתו של אהרון בצלאל מסכמת שישים שנות יצירה ומציגה בהן ציוני דרך של האמן מתקופות יצירה שונות בתחום הפיסול. התערוכה הנוכחית בוחנת את יצירתו, מאירה אותה באור חדש לנוכח התרחשויות באמנות המקומית העכשווית בארץ ובעולם ומצביעה על הרלוונטיוּת של אמנותו דווקא כאן ועכשיו.
בצלאל החל את עבודתו ביצירת פיגורינות מיניאטוריות, בעלוֹת זיקה לעולם הצורפות. אט-אט הפך פיסולו לפיסול מונוליתי, בעיקר בעץ אך גם ביציקות ברונזה, ובהמשך לפיסול במימדים על-אנושיים – פסלי הטוטם השולטים בטבע.
בפסליו ניכרת תחושת אפטיות (ביוונית, מישוש) המזמינה את הצופה לא רק להתבונן, אלא לגעת וללטף, כחיבוק אינטימי ובלתי אמצעי עם הדימוי המתואר. איכות זו ניכרת בפסלי ברונזה של דמויות אנושיות ובעלי חיים כמו גם בפסלים בהם מופיעים אלמנטים צורניים וחומריים בעלי קונוטציה של אלימות, דוגמת ביקוע המסה על ידי מסמרים ויתדות. תכונה זו היא הקושרת בין פסלי המיניאטורה שלו, שאופיים כשל עבודת צורפות לבין פסליו גדולי הממדים, כשייכת לא רק לשפתו הפיסולית של בצלאל, אלא גם לקשר ההדוק אותו הוא יוצר בין יצירתו לאדם. קשר המצוי בוודאי בפסליו הפיגורטיביים, אך קיים כנקודת התייחסות גם בפסליו המופשטים.
בראייה רטרוספקטיבית מסתמן היום כי יצירתו של בצלאל אינה משויכת אך ורק למערך של כמה פַּסָלים מהשורה הראשונה בארץ אלא ניתן להבינה לאור המגמות והזרמים באמנות הישראלית.