שֶבִּן לַיְלָה

תערוכת היחיד של חיה רוקין ברקמן מציעה מבט על אמנות, שנוצרה במרחב הביתי והאישי. האובייקטים והרישומים המוצגים טעונים בחוויות פרטיות, וכך הופך חלל הגלריה לסביבה אינטימית. העבודות מנכיחות דמות נשית, שבאמצעותה צף ועולה עיסוקה של האמנית בשאלות אוניברסליות על אודות מקור ומשמעות. הנרטיב והסימבוליות המגולמים בעבודות, מהותיים יותר מן העיסוק בחומר. האסתטיקה והחומריות המשתנה הן נגזרות של מיידיות ושל זמינות חומרי גלם שונים, המתפקדים בראש ובראשונה כפתרון דחוף להגשמת הדימוי. נוכחות העבודות בחלל מעלה על הדעת שיירים של פעולות יומיומיות, תוצר של מלאכות יד מוכרות, כגון רקמה, קליעת צמה, אריגה בשתי וערב, תפירה וכדומה. מלאכת היד קושרת ביוגרפיה אישית לסיפורים מקראיים, לזיכרונות ילדות, לחוויות אינטימיות ולאמונות תפלות. משאלות לב וחרדות אופפות את העבודות. הן האנרגיה שברקע התערוכה.