קטנות קטנות יותר וגדולות

בתערוכה מוצגות עבודות מהשנים 1984-1987.

אלו תמונות המנסות להראות נוף הנשקף לעיני אדם אשר כמעט אינו מעז להעיף את מבטו למרחבי האופק. המראה לכן, אינו פנורמה של נוף אלא רק קטעי נוף אינטימיים המצויים קרוב מאוד, ממש בטווח יד, והם מתרגמות לציור בראייה אישית סובייקטיבית. בחלק מהתמונות נמצא, אמנם, התבוננות חטופה לנוף רחוק יותר, אך גם בהן התרגום הוא של קטע, פיסת נוף תמציתית שאפשר והיא מקפלת בתוכה את תחושת הנוף כולו. נושאן של חלק מהתמונות הוא החלל, הצפיפות, ומשחקי האורות בנוף האורבני, ואילו נושא מרבית התמונות הוא השדה : רגבי האדמה, הסלעים, הגבעות, פיסות האגם, המערות החבויות למחצה בין הסלעים ומשחק האור הנשפך ומאיר בצבעוניות קטעים מכל אלה. האדם, מרכז הבריאה, אינו מתואר כאן והוא מצוי רק פה ושם ברמז, אולי בתבנית מעוותת של סלע בא בשנים או חבוי בין רגבי האדמה.

ההתכנסות בתוך עצמה של האומנית ותרגומם של תמונות הנוף, הקרוב והרחוק יותר, בצורה שאיננה מתחשבת בהכרח בכללי ציור נוקשים, משקפת הוויה נפשית החודרת פנימה שגם אם יש ממנה פה ושם התבוננות חטופה לנוף חיצוני, הרי לא תמיד קיימת התחשבות בצורות ובצבעי הנוף הזה.

ביטויים של הגיגי הנפש ברוב התמונות מחייב כנראה צמצום וריכוז ולכן מרבית התמונות קטנות ממדים, חלקן על גבול המיניאטורה המנסה לקפל בתוכה את הכל, לכן הן דורשות מהצופה התבוננות אינטימית בהן, מעין שקיעה פנימה, התבשמות מצבעיהן וניסיון לחדור דרך החוויה החיצונית של הצופה לביטוי הפנימי של האמן.