חנן שלונסקי, באלות חציר, 2019, טמפרה שעווה על בד. צילום: ציקי אייזנברג
ניגוד סימולטני
חנן שלונסקי
אוצר: יונתן גולד
24 בפברואר — 4 במאי, 2024
בתערוכתו החדשה מציג חנן שלונסקי שתי קבוצות עבודות: חבילות חציר ("בַּאלוֹת") בשדה ואליפסות בשדה צבע. הניגוד בין שני גופי העבודות הוא צורני, צבעוני ותמטי גם יחד: קונקרטי מול מופשט, חיים מול מוות.
בציורים – טמפרה-שעווה על בד – כל הנחת צבע מגלה, ובה בעת מכסה, את זו שמתחתיה. בציורי החציר הכיסוי הנקודתי בגוני אפור מעמעם את הצבעוניות שמתחת ומקהה את החוויה החושית, ואילו בציורי האליפסות שכבות הצבע השקופות מרחיבות את המנעד הצבעוני.
את הצבעים רוקח שלונסקי בעצמו מתמהיל של שעווה, מים, מלח אמוניום ופיגמנטים. גם את המסגרות ואת המצע הוא מכין בעצמו. מעבר לשליטה בחומר והחירות שהיא מקנה לו, יש לכך גם היבט רוחני: שלונסקי מאמין שעבודה עם חומרים מן הטבע, בלתי מעובדים או מעובדים קלות, מעצים את כוחן המרפא של העבודות.
על מנת לצייר אליפסה יש לקבוע שני מוקדים, והמרחק ביניהם הוא המכתיב את צורתה: עגולה יותר או מאורכת-אקסצנטרית יותר. שלונסקי רואה באליפסה מטאפורה לזוגיות, ביטוי לחיים. חבילות החציר, הפזורות בשדה כמו קברים, הן ביטוי של סוף.
התערוכה עוסקת בסימולטניות שבניגוד. השְניוּת הוויזואלית והתמטית בעבודות מזמינה את הצופה להרהר בקיומם הבו-זמני של כוחות ושל רעיונות הופכיים. גישה זו תואמת את עקרונות פסיכולוגיית הגשטלט (gestalt), המדגישה את האופן שבו התפישה האנושית נוטה לארגן אלמנטים חזותיים בתבניות שלמות. באמצעות הצגת אלמנטים מנוגדים זה לצד זה מזמין שלונסקי את הצופה להשלים את ההבדלים, ומייצר משחק דינמי בין צורה, צבע ומשמעות. התערוכה אינה רק הצגה של מיומנות אמנותית, אלא נרטיב מורכב של אלמנטים קוטביים בחיים, המעודד התבוננות עמוקה ותגובה רגשית.
עיצוב תערוכה: רעות עירון