יצחק מרשה, מערך הגנה ירוק, 2009, חריטה על עץ וצבע
פי פה פו
אוצרת: אירנה גורדון
27 באפריל — 15 ביוני, 2013
יצחק מרשה בוחן את הדימוי ואת דרכי השתנותו באמצעות שילוב של סמלים פוליטיים, אלמנטים מעולם המדע והטכנולוגיה ומוטיבים פנטסטיים. הוא משתמש באותיות ומילים, בחומרי רדי־מייד יום־יומיים, בציטוטים מתולדות האמנות ובמעברים תמידיים בין חומרים וטכניקות – חריטה, יציקה, ציור, הדפס, פיסול ואסמבלאז’ – ובכך הוא מותח את גבולות הדימוי ומתחקה אחר היבטיו הכוחניים והמתעתעים. עבודותיו, המשוחררות מתפיסות מסורתיות של פרספקטיבה וקומפוזיציה, נעות בין הדו־ממד לתלת־ממד ומסרבות לקבל עליהן הגדרה מובהקת אחת.
היקף יצירתו הרחב מן השנים האחרונות, אשר מוצג בתערוכה זו, פורש את תהליכי הטרנספורמציה והמטמורפוזה הייחודיים לה. באופן המהדהד את הפעולות הדאדאיסטיות החתרניות של מרסל דושאן, מרשה מוציא את הדימויים מן ההקשרים המקובלים שלהם, הופך אותם על פיהם ומעניק להם חיים אחרים. הוא בוחר בדימויים חזותיים בעלי סמליות קולקטיבית כמו מפת ישראל או רובה עוזי, מפרק אותם ומרכיב מחדש. האירוניה והביקורת לצד החופש וההומור שביצירתו מזמינים את הצופה למחשבה על אודות כוחם של דימויים ועל כיצד הם מייצגים רעיונות ובה בעת מרוקנים מהם. הברות אקראיות כמו Fi Fa Fu, סימנים גרפיים כמו O או X, דמויות של חיות כזאבים וציפורים, צורות של מכונות וחלקי מכונות הנראים מוכרים ומופרכים כאחד – כל אלה מרכיבים מערך חזותי חלופי החושף את היותם של הסימנים בהוויה המודרנית שיקוף לא של אחדות ושלמות אלא של פיצול וריבוי, כהגדרתו של פוקו.
מרשה בורא נופים בדיוניים, אבסורדיים, אפלים וליריים, המערערים את יסודות המשחק החזותי המוסכם: הם מעלים אל פני השטח את ההיגיון ואי־ההיגיון הטמונים באופן שבו הדימוי מתפקד ומקבל משמעות. בלב לבו של רצף המחוות האוטופיות־מלנכוליות שנופים אלה מכוננים מתהווה תחושה חזקה של שחרור.