עשרים משבעים

יצירתו המגוונת של צבי טולקובסקי היא כמסע מרתק. כתלמיד נצחי וכאספן מרבה טולקובסקי לבדוק טכניקות וחומרים חדשים. אחדוֹת מעבודותיו אינן מוגדרות על-ידו כיצירות-אמנות אלא כִּפְרי של התנסות חדשה. בתערוכה מוצגות שבע קבוצות של עבודות, שעשייתן נפרשת על פני למעלה משני עשורים וכולן מהוות אסמבלאז’ מרתק עשוי שמן, טמפרה, מתכות שונות, נייר ועוד, בדו-ממד ובתלת-ממד.

“אי אפשר להכיל את הכל אבל גם אי אפשר להתעלם” {נואל נפאע}– משפט זה מציג באופן הטוב ביותר את יצירתו של צבי טולקובסקי. יצירתו מעוגנת ביצר-האספנות שלו. סביבת-המחייה שלו זרועה חפצים ומזכרות שליקט. אפשר להבין את עבודתו דרך פירוקה לגורמים ובדיקת כל גורם בנפרד ואפשר להבינה דרך השלם. יצירתו מעיקרהּ היא קולאז’: גם בהיותו מצייר, או יוצר בחומר אחד בלבד, התוצאה היא חיבור של פרטים שונים במהותם. זוהי ה”שפה הטולקובסקית”, שלעולם תהיה מעשה טלאים וחיבורים בלתי-הגיוניים לכאורה של עקבות-תרבות, האחוזות זו בזו בקומפוזיציה מופלאה.
{רעיה זומר, מתוך קטלוג עשרים משבעים }