שרון ברויאר, תותים, מראה הצבה בתערוכה. צילום: אלעד שריג
לאכול מהרצפה | תערוכה בסדרת נדבך 23
שרון ברויאר
אוצרת: רותי סלע
9 באוקטובר — 11 בדצמבר, 2021
תערוכתה של שרון ברויאר, ״לאכול מהרצפה״, מורכבת ממיצב וידיאו ומעבודות פיסול ופורשת בפנינו עולם שיש בו זליגה בין תצורות חיים שונות: יצורי אנוש, בעלי חיים, צמחים ומוצרי צריכה. דמויות האדם שרועות על הקרקע, משתרגות זו בזו, ומצמיחות איברים, משל היו עצים או שורשים. איברים אנושיים צומחים או מונחים על הרצפה כמו פטריות הצצות אחרי הגשם.
הצומח בתערוכה ניחן בתכונות אנושיות. כך, למשל, הירקות בעבודת הווידיאו מונפשים ומחקים התנהגויות אנושיות כמו מעשה האהבה. בחלק מן העבודות גוף פולט חומר, שהוא בעצם מוצר. פסולת של גוף אחד הופכת להיות מזון לגוף אחר.
הפסלים עשויים ברובם מחומרים רכים. הם שרועים על הרצפה האדמדמה ומשדרים תחושה של פיסול, שמתח השרירים בו רפוי. את התערוכה מלווים דגמי פסים, המקשטים את העולם ובה בעת כולאים אותו.
השם ״לאכול מהרצפה״ מתייחס לשאלות של נימוס, תרבות והיגיינה. הוא מתאר רגע יומיומי, אולי מביך, שבו נופלת חתיכת אוכל על הרצפה, ונשאלת השאלה, אם אפשר לאכול אותה? האם זה נקי מספיק? להרים מהרצפה ולאכול היא פעולה של לַקָּטים, המחזירה אותנו לריקוד שהיו מבצעים אבותינו קופי האדם. השם מתייחס גם לפעולת האכילה, שהיא המניע למעשה החקלאי. להוציא לחם מן הארץ, תזונה מהאדמה – אלו הן פרקטיקות אנושיות, הקיימות זה אלפי שנים. בעשורים האחרונים מתפתחות שיטות אלטרנטיביות לייצור מזון, כמו הדפסת מזון והנדסה גנטית, ואנו הולכים ומתרחקים מהמקור, מהמקום שממנו מגיע המזון שלנו. אם האדם מוציא לחם מהאדמה, אילו סוגי מזונות הוא יכול להוציא מהרצפה?
התערוכה מבקשת להעלות זיכרון חייתי, לחוש את היותנו צאצאי קופים, חלק ממשפחת היונקים, אבל יותר מכך – היא מזמינה אותנו לחוש את המבנים התרבותיים הסינתטיים שיצרנו, המקיפים אותנו, לשאוב מהם השראה ולראות אותם באור חדש, משועשע ומודאג בו זמנית.
רותי סלע ושרון ברויאר