יוסף הירש – רטרוספקטיבה
יוסף הירש
אוצר: אייל אבישי
21 באפריל — 22 במאי, 2001
התערוכה יוסף הירש – רטרוספקטיבה, היא התערוכה הראשונה המתקיימת לאחר מותו של האמן. על אף השם המחייב, התערוכה מציגה מבחר של מאתיים ועשרים רישומים בלבד מתוך יצירה גרפית הכוללת כמה אלפי יצירות על נייר. התערוכה באה לפתוח חלון להיכרות עם יצירה רחבה ומקיפה ולנסות ולהעמיד אותה בהקשר הישראלי ובהקשר האירופי שאליהם היא שייכת. מטבע הדברים, לתערוכה אופי היסטורי, כרונולוגי ודידקטי. אולם יצירתו של הירש איננה שייכת לזמן ולסגנון מוגדרים, אלא כבר היום נראית כאמנות שמעבר לזמן. רוב הרישומים שהוא יצר מעוררים אי שקט, מטרידים ומדרבנים למחשבה, על אף ואולי בזכות, שלמותם הוויזואלית ורמת הביצוע הגבוהה. רובם רישומים בעט, מכחול ודיות, לעיתים בתוספת של נגיעות בגרפיט, צבע מים או גיר, העשויים מתוך התבוננות מחמירה, במגע יד וירטואוזי ובאירוניה דקה הגובלת לעיתים בסרקזם.
מכלול היצירה ומעמדו של יוסף הירש ממשיכים לעורר שאלות באשר לתפקידו של האמן, תפקיד האמנות ומקומו של הצופה. העובדה שבחר לעסוק ברישום בלבד, בגוונים של אפור ובפורמטים קטנים, בסגנון שהזכיר לרבים רישום אקדמי, היסטורי וקלאסי, הוציאה אותו במשך השנים מהתחרות עם הזרמים והתנועות שהעסיקו את בני דורו. בחירתו זו העמידה אותו בשורה אחת עם אמנים אחרים בישראל, מבוגרים ממנו, שעסקו ברישום בלבד, ובהם אנה טיכו, לאופולד קראקאור ואוזיאס הופשטטר.
אולם יצירתו של הירש איננה קלאסית ובוודאי שאיננה אקדמית. הירש עצמו ראה בה לא פעם אספקט חתרני ובלתי קונבנציונלי, מעין פעולה מהפכנית שנובעת מן ההבנה של התגלגלות ההיסטוריה. מכורח מוצאו, חינוכו וגורלו היה שותף לקבוצה גדולה של אמנים שצמחו על ברכי האמנות הגרמנית והוקאו ממנה. אמנים, אנשי אקדמיה והוגי דעות גרמנים רבים, שנפוצו לרחבי תבל בשנות השלושים, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ובאוסטריה, הביאו אתם למקומות מושבם החדשים את המסורות, הערכים והתובנות שסערו ברפובליקה של ויימר. אחת ממסורות מפותחות אלה היא המסורת הארוכה של הרישום. במסורת זו, היכולת לרשום מן הטבע, מתוך התבוננות, היא הדרישה הבסיסית, המובנת מאליה, מאמן. במקביל צמח במאה העשרים במרחבי עולם התרבות הגרמנית אתוס של יצירה בשחור לבן, בעל גוון מוסרי-ביקורתי. השפעתו העצומה של הציור הגרמני, בעיקר של האקספרסיוניזם על כל ביטוייו וגווניו, על התודעה של אמנים בכל העולם, נובעת בראש ובראשונה מעצמת הביטוי הנובעת מיכולת רישום, כפי שהתבטאה ברישומי גיר ופחם, חיתוכי עץ, תחריטים וליתוגרפיות.
התערוכה שלפנינו באה להציג, לראשונה, את יצירתו של יוסף הירש במבט יותר רחב. התערוכה שופכת אור על יצירתו המוקדמת מאז ראשית שנות החמישים, על התפתחותה במשך שנות השבעים עד לשיא היצירה בשנים האחרונות לחייו. היא מציגה מגוון של טכניקות ושל גישות, יצירות רבות שטרם הוצגו, רישומי למידה, רישומים ביד קלה ורישומים מעובדים, עשירים בגיוון ובעצמה ויזואלית. כמו כן, זוהי הפעם הראשונה שבה מוצגת יצירתו של האמן, שלא לפי בחירתו.
התערוכה מציגה יצירות בטווח של ארבעים שנה. בעיזבונו של האמן לא נמצאו יצירות נעורים, רישומים מתקופת לימודיו בבצלאל, או עבודות משנות הארבעים. יצירתו הבוגרת של הירש ידועה רק מאז שנות החמישים, והיא מתוארכת באופן חלקי רק משנות השישים, עת החל להציג באופן סדיר. עד שנות השמונים חתם הירש רק על רישומים שהציג בתערוכות, לכן חלק הארי של עיזבונו איננו מתוארך ולעיתים קשה לקבוע את מיקומן של יצירות ברצף הזמן. כמו כן לא נמצאו רשימת תערוכות מסודרת, רשימת תמונות מדויקת ותיעוד של מכירת יצירות. שמות היצירות שניתנו באופן מקורי על ידי יוסף הירש מצוינים בקטלוג באות שמנה. שמות שניתנו על ידי האוצר מצוינים באות מוטה. לא כל השמות הרשומים על פני היצירות פוענחו עד זמן כתיבת הקטלוג.
יצירתו של יוסף הירש מוצגת כאן לצופים מוכנה להערכה מחדש. בימי חייו של האמן לא ניתן להפריד בין האיש ובין יצירתו; מרגע שהסתלק האדם, נותרה היצירה מיותמת, מונחת ומצפה לגורלה. מטבע הדברים יבואו דורות חדשים של צופים ויבחנו את היצירות בעיניים טריות. חלוף הזמן והכמיהה לערכים של איכות ישבצו יצירות אלה במקומן הראוי בתוך הפסיפס התרבותי של אמנות ישראל.
* ראיון עם יוסף הירש שנערך בבית האמנים: