חברים חדשים 2016

כחלק ממסורת ארוכת שנים, בית האמנים מצרף אליו בכל שנה חברים חדשים לאגודת אמני ירושלים. השנה אלו האמנים אן בן-אור ודורון אלטרץ.

מציאת מכנה משותף לאמנים המציגים בתערוכת “חברים חדשים 2016″ אינה פשוטה עד בלתי אפשרית, בדומה לתערוכות “חברים חדשים” בעבר. עם זאת, ניתן לבחון מושגים משותפים כמו זיכרון, טקס, ריטואל, פולחן, מציאות ואשליה בעבודות של שני האמנים.

בציוריה של אן בן-אור הדמויות קרובות ומזוהות, יוצרות מעגל או רשת במרחב הפרטי אך אינן מישירות מבט, כמו שרויות באזור דמדומים. לדבריה, שאלות על יצירת עולם, עולם פנימי, פיצוח חידת המציאות, נשאלות על ידה דרך אותן דמויות. מבין עבודותיה נבחרו לתערוכה ציורים אשר מתעדים רגעים פרטיים ואישיים מאוד של מושאי הציור שלה, רגעים של הסתכלות פנימית, אינטימית, זיכרון אנושי, אך מבלי לחשוף את חלומותיהן והגיגיהן לצופה.

לעומתן, בתיבת הזיכרון של דורון אלטרץ, הפרט מאבד את זהותו. התיבה הניזונה מהרשת, משתמשת במנגנון המבוסס על תוכנה ייעודית שנכתבה (על ידי גיא יצחקי) במיוחד עבור הפרויקט. הטכניקה יוצרת שכבות של הקלטות וצילום סטטי המתעד דינמיות של אור ותנועה יחד עם פעולות אנושיות באתרי מורשת עולמית. לדבריו, עבודותיו עוסקות במנגנון זיכרון קולקטיבי, שובל של זיכרון, מצבה, פולחן כמו באובדן פרטיות והעדר אינטימיות.

מוטיב הזיכרון, המצבה והפולחן, נקשרים רעיונית גם בעבודות האחרות של דורון. “מלאך ההיסטוריה”- אורגן המקרין דימויים במקום להפיק צלילים, וכן ״חזיונות של גן עדן וגיהנום״- מציגים תצלומים בין היתר מהר הרצל, הר הזיכרון הלאומי.

כך, בעוד העבודות של אן בן אור עסוקות בהתבוננות פנימית מסתורית ולא בסביבתן החיצונית, העבודות של דורון אלטרץ הן כמבט חיצוני, אולי חוצני, על העולם, על האנושות, או על התרבות האנושית.