ו' קצוות

בעידן שבו כמעט כל היבט של חיינו ממופה, נטע ליבר שפר מציעה לצופיה מפה כאוטית, ואגב כך שומטת מידיהם את הקואורדינטות לניווט ואת העוגנים להתקדמות לינארית שיש לה התחלה, אמצע וסוף. ליבר שפר מציפה את קירות החלל ואת רצפתו ביריעות בד מצוירות באדמה ובפחם, ומכנסת אותן לכדי מיצב פנורמי של עולם קרוע ומשובש. המחווה הנדיבה, הגלומה לכאורה בפעולת הפרישׂה החושפת לעין כול מרחבים פיזיים או רעיוניים, אינה אלא מראית עין. בסמיכותם השרירותית, משל חוט הערב נמתח וכיווצם לכדי שכנות כפויה, שרק נס קפיצת הדרך כמו עשוי לחפות על פעריה – הדימויים והייצוגים חסרים כל עיקרון של סיבתיות, של עיגון במציאות או של נביעה לוגית.