הרצל פינת אחד העם

הציור של איל אדלר קלנר פועל בשני קטבים, הנמשכים זה לזה: האישי-אינטימי מול הקולקטיבי-חברתי. ברבים מציוריו הגיבור הוא האמן עצמו, העובד במקביל במרחב הפרטי ובמרחב הציבורי; צופה במתרחש ואף פועל באופן אקטיבי במרחבים הפנטסטיים של הציור.

בבסיס העשייה האמנותית של אדלר קלנר לאורך השנים עומד הדיוקן העצמי. ציורי הדיוקן מהתקופה האחרונה חתומים במספרים, המציינים את מספר ימי הלחימה במערכה הנוכחית לצד מספר החטופים בעזה, וכך מחברים בין שני הקטבים. המציאות הכללית פורצת אל תוך הסטודיו ומערערת את הקיום הפרטני. הממד האישי מתקיים בציורי הטבע הדומם במסגרת תהליך התבוננות באוסף האובייקטים, המייצגים שאריות של חיים ושל יצירה. דמות האמן משיבה מבט אל הצופה מבעד למראות, הניצבות בין הפריטים.

במרכז התערוכה מוצב הציור הפנורמי הררצל, עבודה גדולת ממדים, המתארת את קברו של חוזה המדינה, הניצב בלב רחבת הטקסים המרכזית בירושלים. בצידי המצבה, במקום ערוגות הפרחים, שותל האמן חפצים מציוריו, ובכך מעקר את הפאתוס הלאומי הישראלי. רחבת הר הרצל מייצגת עבורו את התרוקנות הלאומיות הישראלית, את בידודו ואת כיליונו של החזון הציוני. המבט הביקורתי מועצם בציור הדגלים השחורים, המתנופפים מעל הרחבה אל מול השמים, כאות מבשר רעות.

שם התערוכה, "הרצל פינת אחד העם", שאול משמו של ציור, שיצר אדלר קלנר ב-2010, ובו נראות שתי הדמויות ההיסטוריות, המייצגות זרמים יריבים בציונות, מתנגשות זו בזו בפינת הרחובות הנקראים על שמן בתל אביב, בעוד האמן עד לאירוע הדמיוני, ההופך למציאות ציורית. בעבודות המוצגות בתערוכה נוטל לעצמו הצייר את התואר "אחד העם", כאדם מן היישוב, המתבונן במציאות המאיימת וממלט אותנו לעולם של דימויים ציוריים.