הולדתן של חיות הקודש

סיפור הולדתן של חיות הקודש בספר יחזקאל מספר על חזון, שבמסגרתו נגלית לעיני הנביא מרכבה ובה דמות האל. המרכבה נישאת בידי יצורים מיתיים, שהם הכלאה בין אדם, בעלי חיים (אריה, שור ונשר) ומלאכים. הבריאה, ההכלאה וההיברידיות הם הרעיונות שבבסיס עבודות הדיו והמים של משה ריפנר.

וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה: וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָת וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם לְאַחַת לָהֶם׃ וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל׃ וִידֵי אָדָם מִתַּחַת כַּנְפֵיהֶם עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶם וּפְנֵיהֶם וְכַנְפֵיהֶם לְאַרְבַּעְתָּם: […] וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים.

– יחזקאל א’, ה’-י”ט

ביומיום מתפרנס האמן כפועל בניין. עבודתו האמנותית מתבצעת במהירות, במהלך הפסקות באתר הבנייה או ביקיצה טורדנית בשעות הקטנות של הלילה. לובן הנייר בוהק בסביבות עבודה אפלות ומשווה לו צורה עוברית; כתם מופשט, המחפש מובן בתהליך ספיגה מהיר. בזמן היצירה המכחול מחליף את הפטיש; הדיו והמים מחלחלים אל תוך אבני הבניין; העדין מביס את הקשה. תהליך ספיגה זה מוציא לאור את כתמי המים, המבקשים לחשוף משהו חמקמק ומשובש, השייך לעולמות שבהם נטוע האמן. נראה, שהדיו הונחה על הנייר בספונטניות או נשרטה באמצעות כלי חד.

חיכוך זה בין החוץ לבין עולמו הפנימי של האמן מתקיים בין כלי הצייר לבין סביבת העבודה המשתנה של הפועל, בין החומר הרך לקשה. אלו מזמנים לריפנר ערוץ חי להופעתם של דימויים המהדהדים דמויות מיתולוגיות, רשמים המחברים פיסות מנרטיבים קדושים וחילוניים, סיפורי חסידים, מעשיות ומדרשי חז”ל לצד השפעות ספרותיות מילדותו – אגדות עם אנגליות וגרמניות. וכך, בדומה לחיות ההיברידיות שברא אלוהים כדי לשאת את מרכבתו, שואף ריפנר לברוא עולם חדש באמצעות הרישומים הכתמיים.

מאיה ישראל