האלמנט החמישי

צרוף מודע של ארבעת האלמנטים: אויר, אדמה, מים ואש משמשים ליצירת גוף העבודות של מאיר סלומון. “הכנעת” כוחות טבע אלה לרצונו ו/או לשימוש מושכל בתכונותיהם, יוצרים ניקיון צורני מינימליסטי, זני במהותו. בגישה מקורית, תוך חקירתו את החומר, סלומון יוצר בעזרת נייר חסר אופי, אך בעל עמידות, יצירות הנעות בין השברירי לבין האופטימי. החומריות המוקרנת מהן מכתיבה תפיסת מציאות מכוונת המשליכה על המציאות שלנו. סלומון מרטיב את הנייר (אלמנט המים), מספיגו היטב, תוך לישה של פיגמנטים בגוונים שונים באזורים משתנים (אלמנט האדמה), חורך אותו בעזרת אש גלויה (אלמנט האש), ותוך כך יוצר מעברים בין שכבתיים המגלים לעינינו גווני קיום תחתונים. לסיומה של היצירה, סלומון נושף על הצבע הרטוב, ובנשיפתו משרטט קווים מעודנים המדמים צמחיה מרומזת, שעיתים נותרים בגבולות האבסטרקט על פני הנייר (אלמנט האוויר).

תוך כדי התהליך עובר הנייר מטמורפוזה שלמה – מנייר שטוח בעל גוף עבה משהו, הוא הופך לגלילי, למקופל, למחורר, נכנע לידיים האמונות המקפלות אותו, לשות לתוכו וחורכות אותו. עולם חדש ורענן נוצר, עולם עשיר בדקויותיו ורב שכבתי. צמחים המניצים על פני השטח מפזרים הבטחה באוויר. שסעים חרוכים בנייר מגלים שכבות ארכיאולוגיות של צבעוניות קסומה, מקטעי מציאות אישיים, שברירים ורב ממדיים.

כל יצירה הינה בעלת קיום שלם משלה ובו בזמן מקיימת קשר אסוציאטיבי ונושאי בתוך גוף העבודות. הצבעוניות והצורה המשתנה שלהן מתארות תקופות ומצבים שונים אצל יוצרן: השינויים הנוצרים בראייתו הסובייקטיבית את המציאות, משליכים ישירות על הניואנסים הבאים לידי ביטוי בעבודתו. האפשרות להתבוננות בהלכי רוחו של היוצר מכלי ראשון – דרך יצירתו, מאפשרת מסע מדיטטיבי אל תוככי עולמו הפנימי.