מעיין זארי, 2010 - 2011, מתוך הסדרה "הִנֵּנִי" (פרט), צילום
הִנֵּנִי
מעיין זארי
אוצרת: שרה פילר
10 בספטמבר, 2011 — 5 ביולי, 2012
בשנה האחרונה מזמינה מעיין זארי נשים צעירות, בנות גילה מן המגזר הדתי-חרדי, אל הסטודיו בו היא מצלמת אותן. הבחירה לצלם בסטודיו מאפשרת לה לנתק את הנשים מסביבתן התרבותית והחברתית. היא מנטרלת הקשרים צפויים שעלולים להסיח את הדעת, ובכך מסיעת להתמקד בנשים עצמן, במראה, בהבעת הפנים ובשפת הגוף שלהן.
השימוש במצלמת סטודיו בעלת פורמט גדול, על גבי חצובה, נועד לאפשר פעולת התבוננות איטית וממושכת החושפת בסופו של דבר בפני הצופה את פרטי הפרטים של מעטפת הדמות, שהיא מוקד עניינה של זארי. אך המצלמה שלה מגלה הרבה יותר. הנשים המצולמות מתמסרות למצלמה ויחד עם זאת היסוסן ואולי גם רתיעתן מפניה ניבט. הן מוכנות להיחשף אבל מגבילות את מידת התמסרותן. בכל אחת מהן יש מידה מסוימת של פגיעות אך גם מידה של כוח שכמו נובע מהידיעה שגם להן יש משהו לומר לגבי המקום שבו הן מציבות את הגבולות בעצמן.
כמי שגדלה וחונכה בחברה דתית, מעיין ערה לקונפליקט המתקיים בקרב נשים אלו באשר לסוגית ההיחשפות בכלל והצניעות בפרט. עבור מעיין הקונפליקט הזה בוטא בעוצמתו כנערה מתבגרת. שם חשה, ואולי גם אחדות מחברותיה, בצורך לבטא את עצמה, כשבקשה למצוא וליצור לעצמה זהות ייחודית נבדלת. מול זה, עמדו הצורך והדרישה לדבוק בקונפורמיזם של החברה בתוכה גדלו ובתובנה שמחייבת קבלה וציות לנורמות ולתכתיבים של חברה זו.
בעזרת המפגש הצילומי והשיחות עם הנשים, היא שבה ובודקת את אותה חוויה ומתמודדת מחדש עם שאלות שהעסיקו אותה אז ומעסיקות אותה גם היום; שאלות אודות הסכנה שבמתיחת גבולות ופריצתם. שאלות המתבטאות, בין היתר, גם במתח הקיים בין מה שאפשר לחשוף לבין מה שלא ראוי שיֵרָאֶה, בין הרצון לְהַרְאוֹת וּלְהֵרָאוֹת אל מול הרצון והצורך להצניע ולהצטנע. ואולי, בסופו של דבר, נעזרת מעיין בנשים הללו בכדי להתבונן בְּמַרְאָה היוצרת מהצירוף של כולן יחד דיוקן שמצטבר והופך להיות דיוקן עצמי שלה.
שרה פילר