גן שעשועים | תערוכה בסדרת נדבך 24

בתערוכת היחיד הראשונה שלה יוצאת אנסטסיה ניקולינה למסע בפלנדריה של ראשית המאה ה-16, אל אחד מאבות הציור המערבי, הלא הוא הצייר ההולנדי הירונימוס בוש. בחלל הפנימי מוצב טריפטיכון גדול ממדים, שנוצר בהשראת יצירת המופת של בוש, גן התענוגות הארציים (1503-04). ניקולינה משתמשת בקומפוזיציה דומה לזו של הציור המקורי: שלושה לוחות ממוסגרים במסגרת כהה שעליה פס זהב, מחוברים זה לזה באמצעות צירים. זהו ציור המתנהג כמיצב.

נושאי הציור ואופן קריאתו, משמאל לימין, אף הם נשמרים כבמקור, אך בניגוד אליו – בלוח השמאלי לא מצוירים גן העדן ובריאתם של אדם וחווה, אלא סיפור בראשית אחר – בראשית של המפץ הגדול ושל תיאוריות מדעיות (ופסבדו-מדעיות). בלוח המרכזי מוצג גן התענוגות הארציים, ובו ייצוגים של ההווה, שנאספו מן הרשת ונערמו על הבד. בדומה לציור הפלמי, גם כאן מדובר בקולאז' ציורי, וכמו במקור, ההדבק הציורי נוצר מתוך איסוף המידע באמצעות מתווים, שארגונם מתרחש ישירות על גבי בד הציור.

ניקולינה שומרת על הקומפוזיציה המקורית, אך מחליפה את הדמויות, מעוותת אותן ומשבשת גם את הטכניקה. בעבודתה נפגשים המופשט והפיגורטיבי, ציור "רע" וציור "טוב"; דימויים מוכרים מתולדות האמנות המערבית הקלאסית מוצבים לצד דימויים אינטרנטיים מהתרבות הפופולרית. ויש גם טקסט – טקסט הדורש קריאה או שמא מדובר בטקסט, המבקש שלא להיקרא מילולית, אלא רק פורמלית; טקסט שהוא ציור. בלוח הימני מתואר הגיהינום – האם זו נבואה באשר לגיהינום עלי אדמות או אזהרה גרידא?

גן התענוגות של ניקולינה הוא הציור עצמו. היא נענית לכל תביעותיו, משרתת אותו נאמנה ומתמסרת לו ככל שיחפוץ. התחביר בחלקו מוכר ובחלקו אסוציאטיבי, נטול פשר, סתום. קיומן של שתי איכויות אלה בכפיפה אחת מתאפשר אך ורק בציור.