בין ציור וצילום
אורורה רייניקה
אוצרת: מארי שק
5 באפריל — 11 במאי, 2003
אורורה רייניקה, אמנית צרפתייה (ילידת 1960), מתגוררת באופן זמני בירושלים. עקב עיסוקיו של שותפה לחיים רייניקה נעה על ציר גיאוגרפי בין צרפת, גרמניה, ארה”ב וישראל. מקומות בהם חיה תקופות ארוכות ולעיתים חוזרת אליהם פעם שנייה, כפי שקורה עם חייה כעת בישראל. בין השנים 1987 ו- 1990 רייניקה התגוררה בתל-אביב, שנים שאותן ניצלה ללימודי אמנות במכון אבני. זיכרון שנים אלו בתל-אביב, היכרות עם המנטליות הישראלית וחיבתה היתרה לים-תיכוניות הם המניע לתערוכה שתוצג בבית האמנים “בין צילום לציור” .בתערוכה יוצגו צילומים שצולמו ע”י רייניקה בטוניסיה (דצמבר 2000) וכן ציור שנעשה בעקבות הצילומים. כאשר צילמה את עבודותיה, לא ידעה רייניקה כי שנה מאוחר יותר תחייה שוב בישראל. עובדה זו למעשה העניקה רובד נוסף לעבודותיה, שתהליך עיבודן התקיים בישראל. מושפעת מן המצב הפוליטי שלתוכו נקלעה, אופן ראייתה ועשיית האמנות שלה השתנו בהכרח. בסדרה המוצגת יוצרת המציאות לעיתים מתח בין נושאים לכאורה נטולי בעיות לבין אווירת מסתורין לא מוסברת. במבט ראשון, נראים בצילומי הענק בריכות שחייה כחולות, יפות קישוטיות, בורגניות ומטופלות היטב. במבט נוסף ניתן להבחין במימד האישי ההופך אותן לעבודות טעונות. הגוונים הכחולים-סגולים-אפורים-טורקיזים מכניסים את הצופה למצב רוח קיצי חם, אלא שהבועות, הגלים והשקט העוטף את הבריכות הריקות מאדם גורמים לתחושת מתח ומסתורין .הציור המוצג בתערוכה זו נעשה בהשראת הצילומים וכפיתוח שלהם. בציור היא מתרכזת בחיבור שבין שני חלקי התמונה ובחיבור שבין המים והשתקפותם. בניגוד לצילומים הלכאורה סטריליים, בציור היא מחפשת את האלמנט החם והאנושי. דרך מבטה של האמנית העבודות עוברות טרנספורמציה גיאוגרפית מטוניסיה לכאן. מסתבר שאובייקט לכאורה בנאלי ואוניברסאלי עשוי להיטען במשמעויות ספציפיות ומקומיות בהתאם למקום ומועד הצגתו ולא כל שכן בהתאם לנקודת מבטו של הצופה.