בין חתולים למלאכים

ליאורה וייז מציגה שלוש סדרות תחריטים, שיצרה במהלך ארבע שנות עבודה. היא בוחרת בנושאים מהסביבה הקרובה לה – חתול ביתי, נופים, מודלים נשיים – ומשלבת בין היומיומי לפנטסטי, בין הארצי לרוחני.

החתול, המשמש לה מודל לרישום חוזר וקווי, מרמז לנשיות ולכוחות על-טבעיים. נופי המדבר ובעיקר מראות ירושלים הופכים אצלה למחבר של כתמים וקווים, שהוא לעתים ראליסטי ומוכר ולעתים הוא מופשט ופרטי.

בסדרה האחרונה “נשים אלילות”, היא מתרחקת מההתבוננות בטבע כדי להציב זווית ראייה שונה ביחס לדמות האישה בתולדות האמנות. החיבור בין דימוי החתול לדימויים קלסיים כמו שלוש הגרציות, סוזנה והזקנים, לצד העיבוד האחר של לוח המתכת – החריטה הגסה, עומק הצריבות החוזרות ונשנות – יוצרים הדפסים מחוספסים ועמוסים, המבקשים לקרוא תיגר על האסתטיזציה של הגוף הנשי, תוך כדי עיסוק בקומפוזיות מוכרות.

בשלוש הסדרות אנו עדים לתהליך יצירה המבוסס על השתנות ורובדיות: האינטימיות של החתול המתרפק מתפרקת והופכת לצורנית; הנופים הירושלמים הזעירים, האיקוניים, מקבלים ביטוי אישי במעברים בין ראליזם להפשטה; ואילו דמות האישה כסמל ליופי וכמושא של המבט הגברי נסדקת ונבנית מחדש.

התערוכה פורשת לנגד עינינו הליכה בין האינטימי והיומיומי לבין הסימבולי והנצחי. זהו חיפושה של האמנית אחר קולה האישי, שמסלולו ועקבותיו צרובים בלוח המתכת.
ליאורה וייז: “ההתרשמות הראשונית שלי מהטבע הופכת לזיכרון עמום, לשכבה ארכיאולוגית ראשונית הנצרבת בפלטת התחריט ועליה נערמות שכבות חדשות במעגלים של הרס ובנייה”.

אירנה גורדון