ארבעה נושאים מציקים

עולמה האישי והיצירתי של מגדלנה חפץ פועל כמנגנון דו-שלבי. בחלקו האחד הוא נתמך ושואב קטעי חיים וזיכרונות מעברה האירופאי, ואילו באחר הוא מתעמת במוצהר עם הוויה מזרח-תיכונית, המאחדת קטעי שפה יומיומית מחוספסת, סלנג מקומי ואמירות רחוב סוציו-פוליטיות. מעורבותה האידיאולוגית של מגדלנה והתרסתה כנגד שיבושי דעת והשתקה הם חומרי גלם המנווטים את יצירותיה.

טקסטים הכתובים על מצע הקרמיקה, לעיתים רק מילה בודדת, מציבים בפנינו דרכי פענוח מורכבות כמפתח להבנת פועלה של האמנית. מגדלנה יוצקת את הדבר עצמו כמהות פרקטית-קרמית, הורסת ומפרקת כמהלך מכוון המניע לקראת “לידה” של יצירה שכל כולה ארגון מחדש, כעין רפאות ארכיאולוגית. השבר שנוצר בעקבות חדירה והפרעה מבחוץ “מתוקן” ומאפשר ליצירותיה קיום טרנספורמטיבי.

מגדלנה אינה נזקקת לאובייקט השראתי או לחפץ “מן המוכן”. היא איננה אספנית ועל כן מצע העבודה שלה, למשל תבליטי הקרמיקה בצורת צלבי הקרטון, הם אך תהודה “גרשונאית”, מאיץ ליצירת סדרה מינימליסטית של “מצע וסימון”.

בסדרות האחרונות ביצירתה, מגדלנה פועלת כבמעין מעגל פיוטי והכרחי של “מאדמה באת ולאדמה תשוב”. לרגע, העבודות מנותקות מהקרקע ומוצגות ורטיקאלית. אולי מתוך כוונה נסתרת לקשר אינטימי ולקריאתן תוך התבוננות קרובה המאפשרת הפנמה של המסרים העקרוניים כל כך בעבודותיה.