אילנה חמאוי, שניים מס' 3, 2019, גרפיט על נייר. צילום: טל שוורץ
עבודות עפר
אוצר: אילן ויזגן
3 ביוני — 12 באוגוסט, 2023
תערוכתה של אילנה חמאוי, "עבודות עפר", מורכבת מרישומים מרובדים על נייר, שנוצרו במהלך כארבע שנים, שבהן שבה האמנית וצילמה נופים בשטח מוגדר בעיר ירושלים. התצלומים, המתעדים את כיבוש החורש/טבע לטובת בנייה וסלילת כבישים, שימשו השראה לרישומים בתערוכה, כשקטע הנוף המצויר מתרחק והולך מן המקור הצילומי, ומטופל שוב ושוב תוך הסטות קלות של המבט או של המיקוד. את גוף העבודות המוצג ניתן לחלק לשלושה "מצבי צבירה", המתארים את השינויים שחלו בנוף במהלך ביקוריה של האמנית במקום: בראשון הטבע נראה בבתוליו ובפראיותו; בשני כבר צצים בין הענפים סימני תרבות בדמות תשתיות, בתים בתהליך בנייה או חוטי חשמל החוצים את השמים; ובשלישי בנייה בשיא תנופתה תופסת את מלוא הדף.
בחלוף הזמן ועם התקדמות העבודות נדחקו גם רגליה של האמנית, כאילו גורשה מגן עדן, מן האזור שהיה אבן שואבת לתצלומים ולרעיונות לעבודתה. דימוי זה מטופל בסדרת עבודות, שלהן העניקה חמאוי כותרות מפורשות, כמו הגירוש מגן עדן או פתח לנו שער. בסדרת הרישומים נראה עץ מפותל, כמו מתבייש. העץ נמשל לאדם הראשון, עירום בגן, ואולי גם לנחש. ברישומים אלה כמו מתמזגים באופן דמיוני שלושת היסודות שבסיפור התנ"כי: העץ, האדם והנחש. העץ המפותל מעלה על הדעת ציורים מוקדמים מתולדות האמנות, המתארים את מעשה הפיתוי, לעתים קרובות כשהנחש מפותל סביב עץ הדעת.
גישתה של חמאוי לרישום היא כמעט מקודשת. היד הרושמת מובלת כאילו מאליה, שולטת ונשלטת חליפות. הרישומים מזכירים ציור רומנטי מן המחצית הראשונה של המאה ה-19, כשאת השרידים הארכיאולוגיים, המבצבצים מתוך נופי הטבע בציורים מן התקופה ההיא, מחליפה האמנית בבתים חדשים, המצויים בתהליכי בנייה – ארכיאולוגיה עתידית. בתוך כך מתבהרים העבר, ההווה ואפילו העתיד. חמאוי בוחנת מושגים של לידה מול קמילה, של בנייה מול הרס, ואת המחזוריות המאפיינת הן את הטבע והן את ההתפתחות האנושית. מבטה חומל, ובה בעת גם מפוכח, רואה את הנעשה מול עיניה כצעד כואב, אך מתבקש למען הישרדות האדם ושגשוגו.
אילן ויזגן